טובי העיר

אין על התורה הקדושה, אין על קיום מצוות, אין על להתפלפל ולפלפל בתורה, זה כל כך מעשיר ומספק ואיזה כיף זה כשיש עם מי להתדיין ולפלפל בתורה. איזה כיף זה לצעירים שיכולים ללכת לבתי המדרשות וללמוד, כמה עונג וסיפוק יש בזה. אכן לא כולם זוכים להיות אברכים ולעסוק בתכנים המענגים של התורה כל היום, ויש כאלה שרוצים שזה יהיה חלק מזמנם, יחד עם זאת חשוב שיהיה לזה קיום בימינו. 

הזמן חולף כל כך מהר, ואנחנו כל כך פעילים. משחקים נהנים, ואז מתחתנים ומביאים ילדים, והם מביאים ילדים ואנחנו כבר לא בשיא שלנו, ואנשים מגיעים למצב שבו הם פשוט עייפים ורוצים לנוח. וכשיש להם את הכוח לבחור את הפעילות שמדברת לליבם ותעשה להם חשק להצטרף אליה, כשנוח להם בלבד. יחד עם זאת לצד האפשרות שיהיה נוח ללכת לפעילות שקיימת. רצוי שזה יעשה באווירה דתית, כי אנחנו אנשי תורה בין היתר. בין שלומדים ולמדנו כל היום ובין שאנחנו פשוט נהנים לשאול ולדרוש בחלקים כאלה ואחרים. 

אדם שחיי חיים תורניים, חיים דתיים אוהב את אורך החיים הזה, ורוצה לחיות לצד אנשים לא משנה באיזה שלב שאוחזים באותה ההשקפה, השקפה דתית. 

כשמגיעים לגיל השלישי ורוצים לעבור לדיור מוגן, לבית אבות, לא מתנתקים מהצורך בחברה דתית תורנית.

בית האבות לדתיים טובי העיר, זה בית אבות, דיור מוגן שהוא קהילה דתית מחבקת במיוחד. זה פשוט בית אבות לדתיים. 

כל הפעילויות, כל האטרקציות שמוצעות, כמובן האוכל כשר למהדרין היחס הוא כולו תחת הכותרת המרכזית והגג היפה והמרשים של כיבוד הורים. 

לחבק את האכלוסיה המבוגרת שהם זה בעצם אנחנו, מקשה אחת, עברו כל כך הרבה כל הימים והשנים, ופשוט רוצים לנוח, ולהנות בלי לחץ מדבר להיות בעלי בחירה בתוך תחום המסגרת התורנית, בשקט ובאהבה עם רגעים יותר שקטים וכשיש חברה שזה יעשה עם אופי תורני דתי, כזה שיש בו מכנים משותפים נעימים. שמאפשרים פלפול ברזי התורה, אם רק מתחשק, דיונים על הלכות כאלה ואחרות ומשאירים את ההורה היקר עירני וצלול לחיים עשירים וארוכים יותר.

בית אבות, דיור מוגן יכול להיות בית, אבל אצלנו זה בעיקר משפחה.